יום אחד שועל חביב הזמין לסעודה
את חברתו החביבה, גברת חסידה.
אז בקלות רבה נערכה הארוחה
בלא הכנות רבות, בכלל ללא טרחה.
דייסה צחה, דלילה ומדולדלת
יצק שועל ערום ישר לתוך צלחת.
אבל מקור ארוך לחסידה אומללה-
וכיצד תוכל כאן לאכול בנחת?
אז השועל, הו לץ בן לץ, את כל כלה
במו פיו הארוך לבדו לבדו חיסלה.
לנקום נקם רצתה החסידה ,
ביקשה את השועל – יבוא נא לסעודה.
"בעונג רב" – ענה לה השועל-
"לידידים כמוך לא אסרב בכלל..."
ובשעה היעודה
בא לביתה של חסידה.
את סבר הפנים שיבח הוא עד מאוד
וכן מצא שהתפריט באמת ראוי לשמו.
ותאבון?! שועל זאת לא יחסר .
מיד נמשך אל ריח הבשר,
אשר נתח לנתחים- הוי כמה מר –
הושם בכלי שיש לו פתח צר!
מקור החסידה נכנס בו ונבר ,
אך לא חוטמו של שועלנו היקר ...
הוא בקיבה ריקה אז אל ביתו חזר .
זנבו קיפל , אוזניו היו שמוטות
כמו שיטו בו כל התרנגולות.
הו רמאים, למענכם כתבתי זאת, עתה
חכו לסעודה כזאת וגם לדוגמתה ...